למה אנחנו מעבירים את החיממים של האמבטיה דרך “חדר אדי המים”
הכנסת חיממים בעלי הספק גבוה לאמבטיה זה כמו להזמין בעיות. מצד אחד יש חשמל וחום עז, ומצד שני יש אדים ולחות תמידיים. אנחנו לא יכולים פשוט לחבר את המכשיר, לראות שהוא פועל, ולהניח שהכל בסדר. ככה דברים נהרסים – או גרוע מכך. במקום זאת, אנחנו מעבירים כל מכשיר דרך “מבחני זקנה בתנאי לחות”. בעצם, אנחנו מנסים לגרום להם להיהרס, כדי שאתם לא תצטרכו לעשות זאת.
המאבק נגד האדים
העניין הוא שאדי המים הם ערמומיים. הם לא נשארים רק על הפנים; הם מוצאים כל סדק קטן, חודרים דרך החוסמים ונשארים על החיבורים החשמליים ועל המעטפת של המכשיר. אם החוסם נשבר, הלחות תגיע לחוטי הטונגסטן. אז יכולה להתרחש חמצון או קצר חשמלי. זה לא טוב. כדי למנוע זאת, אנחנו משתמשים בחדרי זקנה. אנחנו חושפים את המכשירים לחום ולחות קיצוניים, כדי להאיץ את תהליך ההרס. אנחנו מחפשים כל סימן של דליפה או פגם. אם המכשיר נהרס במהלך המבחנים, זה אומר שרמת העמידות שלו למים הייתה רק מספרים על האריזה, ולא מציאות. אנחנו לא שולחים מכשירים כאלה.
הלם תרמי הוא דבר אמיתי
למנורות אינפרא-אדום יש טמפרטורות גבוהות מאוד, במהירות רבה. עכשיו דמיינו שהצינור החם הזה פתאום נמצא באוויר הקר והלח של האמבטיה. “הלם תרמי” זה דבר אכזרי. הוא יכול לגרום לסדקים זעירים בזכוכית, או להרפיית החיבור בין המנורה למחזיר. המבחנים שלנו מוודאים שהמנורה לא תיהרס לאחר כמה חודשים של שימוש. אנחנו בודקים את החוטים ומוודאים שהמעטפת של המנורה לא תירקב. אנחנו רוצים שהמנורה תישאר יציבה, שנה אחר שנה.
מציאת הנקודה האידיאלית
זה נשמע פשוט: צריך רק לאטום הכל היטב, נכון? אבל יש בעיה. אם נאטום את המכשיר יותר מדי, הרכיבים החשמליים שבתוכו לא יוכלו לנשום, והם יתחממו יותר מדי. זו בעיה של איזון. אנחנו מנסים למצוא את הרמה הנכונה של עמידות למים, תוך שאנחנו מאפשרים למכשיר לפלוט את החום בצורה נכונה. התוצאה היא מכשיר שנשאר בטוח ויבש באמבטיה עם אדים, כל עוד לאמבטיה יש אוורור בסיסי שיסייע להתמודד עם החום.